המחשבה היא לא המציאות
Dawn above sea and blue sky

המחשבה היא לא המציאות

מסע הגילוי האמיתי אינו עוסק בחיפוש אחר מראות חדשים, אלא בלהביט בעיניים חדשות" 

מרסל פרוסט

המטרה המרכזית שלנו בשלב זה בקורס היא להביא מודעות לאופן שבו אנו קולטים את העולם.  להתחיל לחקור את הפער בין המציאות לבין האופן שבו אנו מפרשים אותה.  רובנו יוצאים מתוך הנחה שהמציאות היא מה שאנו קולטים, אבל אין דבר יותר רחוק מכך.

בעצם כל הזמן אנו מרכיבים משקפיים שדרכם אנו מביטים בעולם.  התרבות שלנו, מגדר, היסטוריה אישית, השכלה, חוויות וכל האנשים, רעיונות ודברים שהשפיעו עלינו – כולם משפיעים על האופן שבו אנו קולטים את המציאות.

האופן שבו אנו קולטים את המציאות הופך להיות הרגל

כל דבר שאנו חוזרים עליו שוב ושוב נהיה הרגל. הפעולות שלנו, מחשבות, רגשות ותפיסות של המציאות – כולם הופכים להיות הרגלים אוטומטים  שפועלים מתחת למודעות שלנו.  זה כמובן מועיל, כי זה עוזר לנו לתפקד ביום יום  – אבל זה משאיר אותנו עיוורים , ותפוסים בתוך הרגלים ואמונות שמייצרות, מתח, כעס, תסכול והתנהגויות שלא משרתות אותנו.

במהלך תרגול סריקת הגוף,  אנו מתרגלים לשים לב למציאות (תחושות הגוף) כפי שהיא נקלטת  בחושים, ולשים לב לאופן שבו התודעה שלנו נודדת.

אחד הדברים שנשים לב אליו הוא הרצון שדברים יהיו אחרת

הרבה פעמים נגלה נטייה אוטומטית לברוח ממה שלא נעים ולחפש את מה שנעים.

אם משהו לא נעים לנו בזמן התרגול, הרבה פעמים ננסה "לתקן את זה"  , לשנות תנוחה, לסדר כרית , לכבות אורות – דואגים לרווחה הפנימית שלנו.

ואם הכל בסדר , וודאי נגלה שהתודעה נודדת לזכרונות, תכנונים, דאגות – שגם בהם יש הרבה פעמים ניסיון לסדר את המצב, או לפנטז על מצב טוב יותר.

מתחת לכל המחשבות הללו ישנה הרבה פעמים אמונת יסוד ש: "זה לא אמור להיות ככה, זה לא מספיק טוב, או אני לא מספיק טובה, או מישהו אחר לא מספיק טוב – המציאות צריכה להיות אחרת"

אמונת היסוד הזאת מעוותת לנו את המציאות ומייצרת הרבה מהסבל והקושי שאנו חווים.  סבל הוא בעצם ביטוי להתנגדות שלנו לכאב.

כאב X התנגדות = סבל

זה לא אומר שאין מקום להיות אקטיבים בעולם, ולפעול במקומות שאפשר לפעול.  אבל בו בעת, החיים מלאים רגעים של כאב ממחלה ואובדן, דרך נסיבות חיים כמו פיטורים, פרידה , ועד לחצים יום יומיים – שבהם ההתנגדות שלנו למציאות רק מוסיפה עוד ועוד סבל.

אם אני במסיבה ולא נעים לי, אני יכולה ללכת, אך אם אני בדיכאון, או חווה הרבה לחץ בחיים, או חולה במחלה – אין לי לאן לברוח, ולכן יש חשיבות למצוא דרך אחרת להתמודד עם מה שקורא בכאן ועכשיו.

אנו יכולים להשיג מחדש את החופש, אם כצעד ראשון פשוט נקבל את העובדה שמה שהתרחש פשוט התרחש. בלי להיתקע ישר בתוך הנטיות האוטומטיות לשפוט, לתקן , או לרצות שדברים יהיו אחרת מכפי שהם. מדיטציית סריקת הגוף מאפשרת הזדמנות להתאמן בפשוט להביא תשומת לב מתעניינת וידידותית למה שקורה ברגע הזה, בלי לנסות לשנות שום דבר. אין מטרה להשיג חוץ מלהביא מודעות. במיוחד אין מטרה להיות רגועים בזמן המדיטציה הזאת.  אנו פשוט מתרגלים להביא מודעות ידידותית ומתעניינת למה שמתרחש בכל דקה, בלי צורך לשנות דבר. אפשר להנות  מתחושות טובות וניטרליות (היכן שאין כאב או מתח) ולהכיל את התחושות הלא נעימות.

בזמן התרגול מתעוררים מכשולים שמתרחשים גם ככה בחיים.  אנו יכולים לחוות עצבנות, דחייה של משהו לא נעים, בלבול, עייפות , נמנום, חוסר שקט או השתוקקות למשהו שאינו.  כל אלו הם חלק מהחוויה האנושית, ובזמן התרגול אנו יכולים להכיר אותם, לזהות אותם  מבלי להגיב באופן אוטומטי. זה לא קל, אך כדאי לזכור  :  המכשולים הם אורחים

[1]בתרבויות העתיקות למדו השמאנים כי לתת שם לדבר שממנו אנו פוחדים הוא דרך מעשית להתחיל לשלוט בו. כשאנו מתבוננים במכשולים שעולים בזמן המדיטציה ונותנים להם שם אנו מפחים את היכולת להגיב מתוך בחירה.

הם באים, משתהים ולבסוף עוזבים. אם נשקיע בהם אנרגיה הם יישארו יותר, אם ננסה לגרש אותם אם ימצאו את הדרך לחזור. אבל אם רק ניתן להם מקום, הם בסופו של דבר ימשיכו הלאה. חלק מהתרגול שלנו הוא לשים לב למכשולים או "אורחים"  שמגיעים ולטפח סבלנות.

האורחים הללו, אינם משהו חיצוני לתרגול שצריך להיפטר ממנו. הם חלק מהתרגול וחלק מהחוויה האנושית.

הם בדרך כלל שייכים לאחד מהסוגים הבאים:

  1. אחיזה ותאווה – השתוקקות למשהו נעים, משיכה אל עבר משהו, רצון שהחוויה תהיה שונה – כאשר התאווה מופיעה אנחנו עלולים לא לזהות אותה כאורח מאחר שטוב לנו איתה.  התאווה היא הכרה שעסוקה כל הזמן ברצונות. כשאנו מתבוננים בתאווה אנו רואים את החלק שבנו שלעולם לא יהיה שבע רצון, שאילו אומר "אילו רק היה לי עוד משהו, הייתי מאושר" . למשל התמקדות ברצון לאכול, או פנטזיה מינית, או רצון שיהיה יותר נוח. מנקודת המבט של התאווה, מה שיש עכשיו לעולם לא מספיק.
  2. סלידה- דחייה של תחושה לא נעימה, רצון לברוח, כעס , התנגדות- זוהי אנרגיה לא נעימה, שסוגרת את לבנו. אפשר לחוות אותו כלפי אדם או כלפי משהו שחי בתוכנו עכשיו, או כלפי משהו שרחוק מאיתנו בזמן ובמקום. לפעמים אנו חווים כעס על אירועים מהעבר שאין לנו שום יכולת לשנות, ואפשר אפילו לכעוס על משהו שלא קרה, ואנו רק מדמיינים שהוא עלול לקרות. הכעס יכול להיות מקור לסבל אדיר במגע שלנו עם הזולת והסביבה. כשאנו מתחילים להתבונן בכעס, אפשר להתחיל לראות איך פחד, שיפוט ושעמום הם ביטוי של סלידה. אם נבחן אותן נראה שהן מבוססות על שנאתנו להיבט כלשהו של החוויה. הענקת שם לצורות הכעס נותנת לנו הזדמנות להשתחרר מהן.  הכעס מראה לנו בדיוק היכן אנו תקועים, ומהן הגבולות שלנו, והיכן אנו נצמדים לאמונות ולפחדים. הוא יכול להיות חזק, אבל עד שלא נתבונן בו ונאפשר לו להופיע כפי שהוא, לא נוכל להשתחרר ממנו ולהגיע לדרך חיים מאוזנת ומודעת.
  • פחד- עוררות יתר, עצבנות, דאגה, חוסר נחת , אי שקט– הפחד הוא אופן אחר של סלידה. הרבה פעמים עצם ההתבוננות בפחד יכולה להביא איתה עוד יותר פחד. אך אם נפתח את עינינו וליבנו ונתבונן בפחד כפי שהוא, אם נחווה את האנרגיה שלו כשהוא עובר בתוכנו- תשתנה כל תחושת הפחד ואחר כך פשוט תבוא ההכרה-  אה זה פחד, אתה שוב כאן.

כשעולה הפחד נשים לב אליו ברכות, ונתנסה במה שהוא עושה לנשימה, לגוף וללב. נשים לב לתחושות , ולדימויים שעלים. הפחד הוא תמיד ציפייה לעתיד, דמיון.

  • שעמום– צורה נוספת של סלידה , בדרך כלל אנו חוששים מהשעמום ועושים הכל כדי להימנע ממנו. השעמום נובע מהעדר קשב. הוא מלווה בחוסר שקט, רפיון ידיים וביקורת. אנחנו נעשים משועממים מכיוון שאיננו אוהבים את מה שקורה, או מאחר שאנחנו מרגישים מרוקנים או אבודים. כאשר אנו מתבוננים בשעמום מתוך הכרה, אנו מאפשרים למשהו אחר להתרחש. כשאנו מפסיקים לברוח ולהתנגד לשעמום, כל מקום וכל דבר יכול להיות מעניין, אפילו התנועה של הנשימה יכולה להיות נפלאה.
  • שיפוטיות– רבים מאתנו שופטים את עצמנו ואחרים בחומרה, ומבינים מעט מאוד את תהליך השיפוט עצמו. בעזרת קשב מדיטטיבי אפשר להתבונן בשיפוט כאשר הוא מופיע כמחשבה, אב כסדרה של מילים בהכרה. כשאנו מתרחקים מהסיפור, ומתבוננים בשיפוטיות כפי שהוא, אנו יכולים ללמוד הרבה על סבל וחופש בחיים. כשעולה שיפוטיות פשוט נראה את זה כפי שזה, נתבונן מהם המהווים הכמוסים, שמוסתרים על ידי שיפוטיות, האם יש בי רצון לשקט, הרמוניה, כנות?
  1. נמנום, עייפות וערפול- כשאנו עייפים וחווים עצלות או ערפול. הבהירות והערנות נמוגים כאשר הנמנום משתלט על ההכרה, והחיים או המדיטציה נהיים מגושמים ומעורפלים. ביום יום אנו מרגישים עייפות בגלל הקצב המהיר של החיים או מאחר שאיבדנו קשר עם הגוף שלנו. בתוך הקצב של החיים, אנו חשים בטלנות או חוסר רצון לבצע מטלה שנתפסת כקשה.

לנמנום יש 3 סיבות:

  • עייפות שנובעת מצורך אמיתי בשינה- זהו איתות שעלינו לכבד את צרכי הגוף וללכת לישון
  • נמנום המופיע כהתנגדות למצב מפחיד או בלתי נעים של הגוף או ההכרה – לפעמים כאשר קשה להרגיש משהו, או איננו רוצים לזכור או לחוות משהו אנו נעשים רדומים-  זהו סימן עבורנו לכבד את הצרכים הנפשיים שלנו , אנחנו יכולים לשאול את עצמנו "ממה אני מנסה להימנע באמצעות ההירדמות?" והרבה פעמים נגלה מתחת לנמנום פחד, או קושי ממשי.
  • נמנום המופיע כתוצאה מהיותנו רגועים ושקטים, אך ללא אנרגיה ערנית דיה לריכוז ובהירות – כאשר חסרה אנרגיה, עלינו להוסיף אנרגיה, אפשר למדוט בעיניים פקוחות, לשבת ישר ולקחת כמה נשימות עמוקות, לעשות מדיטציה בעמידה או הליכה, להרטיב את ראשנו במים. היו יצירתיים ומצאו דרך להחזיר לכם את האנרגיה.
  1. אי שקט-ההפך מנמנום. כאשר אנו סובלים מאי שקט, אנו נסערים , עצבניים , חרדים ומודאגים. ההכרה מסתובבת במעגלים, הגוף מלא באנרגיה לא שקטה. אנו מרגישים שעלינו לקום וללכת, לאכול, לראות טלוויזיה, לעשות משהו, כל דבר, העיקר לא להישאר בגופנו. כמו שינה ,גם אי שקט יכול להיות תגובה לכאב ולצער שאיננו רוצים להרגיש. כאשר האי שקט חזק, אפשר להתמקד בנשימה ולספור אותה, מאחת עד עשר ובחזרה, עד שההכרה חוזרת לאיזון.  אם זה עוזר, נשמו עמוק מהרגיל כדי למרכז ולרכך את הוגף וההכרה. כאשר אנחנו משלימים עם אי שקט, מתגלה האנרגיה שנובעת מתחתיו, זוהי זרימה בלתי מרוסנת של יצירתיות.
  2. ספק- בלבול, חוסר בהירות, מחשבות חוזרות שמטילות ספק במה שאנו עושים- ספק יכול להיות האורח הכי קשה לעבוד עליו, מאחר שכאשר אנו ספקנים לרוב התרגול נפסק. אך גם בספקנות אפשר להתבונן- לראות את המחשבות בסך הכל כרצף של מחשבות.  לראות מה נמצא מעבר לספקות, לרוב אלו יהיו רגשות של פחד והתנגדות. להכיר בהם, ללמוד אותם. בנוסף אפשר לאחר המדיטציה להעמיק מתוך קריאה או לדבר עם אדם נבון.

בכל פעם שעולה קושי בזמן התרגולים ובחיים עצמם- אפשר לנסות לזהות לאיזה מהאורחים הקושי שייך. לעיתים האורחים מגיעים ביחד, או מביאים אחד את השני, פחד למשל יכול להביא ספקנות שיכולה להביא כעס. לכל אחד יש את מבנה האישיות שלו ומנגנונים ששונים אחד מהשני, וזאת ההזדמנות להכיר את אלו שלך.

 

 

עצות לסריקת גוף

  • ללא קשר למה שקורה (אם אתם נרדמים, מאבדים ריכוז, לא מפסיקים לחשוב על דברים אחרים או להתרכז באזורים שונים של הגוף , או לא מרגישים שום דבר) – המשיכו עם המדיטציה! אלו החוויות שלכם כרגע, תראו אם זה אפשרי להיות מודעים לכולן, בדיוק כפי שהן.
  • אם המחשבות נודדות הרבה, פשוט שימו לב למחשבות (כאירועים חולפים) ואז הביאו בעדינות את תשומת הלב בחזרה לגוף .
  • שחררו רעיונות של "הצלחה" "כישלון" , "לעשות את זה ממש טוב" או " לנסות ולטהר את הגוף". זה לא תחרות. זוהי לא מיומנות שאתם צריכים לשאוף אליה. המשמעות היחידה נוגעת לכמות הפעמים שאתם מתרגלים. פשוט תרגלו עם גישה של פתיחות וסקרנות, ותנו לשאר הדברים פשוט לקרות כפי שהם .
  • שחררו כל ציפייה בנוגע למה שסריקת הגוף תעשה לך: דמינו זאת כמו זרע שנטמן באדמה. ככל שתחפרו מסביב יותר, כך הוא יצמח פחות טוב. כך גם עם מדיטציית סריקת הגוף, פשוט תנו לה את התנאים הנכונים- שקט ושלווה, תרגול תכוף וסדיר- זה הכל. ככל שתנסה להשפיע על האופנים שהתרגול יועיל לך, כך זה יועיל פחות.
  • נסו להתייחס לחוויה בכל רגע עם הגישה "אוקי, ככה הם הדברים כרגע" אם תנסו להלחם במחשבות לא נעימות, רגשות או תחושות גוף- הרגשות הלא נעימים יפריעו לך לעשות כל דבר אחר.

.

 

 

 

 

 

הנחיות למודעות לנשימה

  1. שבו בתנוחה נוחה כשהגב זקוף (על כסא, כרית , או דרגש מדיטציה)  אפשר להסתייע בתמיכה של כרית ומשענת.
  2. עיצמו עיניים אם זה מרגיש נוח, אפשר גם להשאיר אותן חצי פקוחות.
  3. התחילו בהבאת תשומת הלב לכל הגוף לכמה דקות.
  4. המשיכו בהבאת תשומת הלב לנשימה באזור הבטן. הרגישו את התנועה העדינה והטבעית של הבן שעולה ומתרחבת עם השאיפה וכיצד היא יורדת חזרה ומתכנסת עם הנשיפה. אם תרצו, אפשר גם להניח את הידיים על הבטן התחתונה. הביטו בנשימה בלי לשנות או להתערב בה.
  5. היו עם הנשימה לכל אורכה כאילו הייתם רוכבים על גל מתחילת השאיפה ועד סוף הנשיפה
  6. בכל פעם שתשומת הלב שלכם נודדת, שימו לב לתכנים- מה לקח את תשומת הלב ? האם זה אחד מהאורחים? ואז בעדינות ונחישות החזירו את תשומת הלב לנשימה באזור הבטן. המנעו משיפוטיות והביא סבלנות לאימון. שוב ושוב המחשבה תנדוד, ושוב ושוב נתבונן בכך ונחזור להיות עם הנשימה כפי שהיא מרגע לרגע.
  7. גם אם תשומת הלב נדדה מהנשימה אלף פעמים, המשימה היא להחזיר אותה לנשימה בכל פעם מחדש. לא שנה מה היתה הסחת הדעת. בכל פעם ששמת לב שתשומת הלב נדדה, זהו רגע של מודעות קשובה- והוא חשוב מאוד בתוך תרגול ואימון התודעה.

 

הנשימה…

הנשימה היא אלמנט אוניברסילי של החיים. אנו נולדים, והדבר הראשון שאנו עושים הינו שואפים אוויר. וכשאנו מתים הדבר האחרון שנעשה הוא נשיפה החוצה של האוויר.  הנשימה היא החיים עצמם.  כמו חוט המקשר בין רגע הלידה לרגע בו נמות וננשום את נשימתנו האחרונה.  הנשימה תמיד נמצא, נעה ותומכת בנו.

הנשימה היא גם קשר בינך לבין הגוף שלך. בעקביות, הנשימה מחזירה אותנו לגוף, מחברת אותנו. מאפשרת תנועה, התכנסות והתרחבות

הנשימה היא גם הקשר עם עולמנו הרגשי – משתנה ומבטאת את הרגשות שאנו חווים. כשאנו קצרי רוח וכועסים , הנשימה שלנו שטוחה. כשאנו נרגשים היא מהירה. כשאנו שמחים ורגועים היא תהיה איטית ומלאה. כשאנו מפחדים היא כמעט נעלמת.

הנשימה מאפשרת להגיע לשקט ויציבות- אפשר להשתמש בה ככלי, כעוגן, להביא יציבות לגוף ולתודעה, פשוט מעצם זה שאנו בתשומת לב אליה. יש לנו את היכולת לשים לב לנשימה בכל רגע נתון.

לרוב אנו לא שמים לב לנשימה, ולכן אחד הדברים הראשונים שאנו לומדים, הוא לשים לב לנשימה. לשים לב כיצד היא משתנה באופן טבעי עם מצבי הרוח השונים, עם המחשבות והדחפים. לראות שאנחנו לא מנסים לשלוט בה, שאנו מאפשרים לה לנוע בקצב הטבעי שלה. כמו חברה טובה שאנו מתבוננים בה. .

כאשר אנו מפתחים מודעות לנשימה – אנו מפתחים מודעות בכלל,. את המודעות אפשר להביא לתחומים אחרים בחיים. בתחומים רבים אפשר להשתמש בנשימה , למשל להרגיע את השירים, להירגע ברגעים כואבים או מכעיסים. במהלך הקורס אנו נחקור את הנשימה.

[2]מיינדפולנס- מודעות, תשומת לב והיזכרות

תרגול המיינדפולנס בתקופות קדומות, ונמצא בתרבויות הן של המערב והן של המזרח. מיינדפונלנס הינו תרגום של מילה הודית – סאטי , שהמשמעות שלה היא : מודעות, תשומת לב וזיכרון

  • מודעות– זהו החלק בלהיות אנושי, שהופך אותך למודע לחוויות שלך. בלי מודעות שום דבר לא יהיה קיים עבורך.
  • תשומת לב– הינה מיקום של המודעות, תרגול במיינדפולנס מפתח את היכולת להעביר את המודעות ולהשאיר אותה איפה שאתם רוצים ולכמה זמן שתרצו.
  • היזכרות- בתרגול אנו מתאמנים בלהיזכר. שוב ושוב לחזור ולהיות בתשומת לב. בכל פעם שתשומת הלב נודדת אנחנו במצב של שיכחה – שכחנו שיש לנו נשימה, שכחנו שבכלל רצינו להיות מודעים לנשימה. כשאנחנו נזכרים – אנחנו תמיד ברגע ההווה, כבר בתשומת לב, וכשאנחנו נהיים מודעים לכך שתשומת הלב נדדה, ונזכרים להחזיר אותה אל הנשימה, אנחנו מאמנים את המוח לזכור לשים לב למה שקורה עכשיו.
  • היזכרות בכוונה המקורית- למרות שהתחלנו את התרגול בכוונה להיות עם הנשימה מרגע לרגע, הרבה פעמים אנו נגלוש לשיחות פנימיות, ומחשבות על נושאים שחשובים לנו, ואז ברגע אחד נזכר בכוונה המקורית של התרגול להיות מודעים לנשימה- ותהיה לנו בחירה, נוכל לוותר על הדברים האחרים , לדחות אותם לזמן אחר ולשוב ולהיות עם הנשימה.
  • היזכרות בנשימה- יחד עם ההזכרות בכוונה המקורית, אנו גם נזכרים בנשימה עצמה. כשאנו במחשבות שלנו אנו שוכחים שהיא קיימת, וכשאנו שמים לב לכך, זהו רגע שבו אנו חוזרים ונזכרים בנשימה עצמה
  • היזכרות בגישה לתרגול- כשאנו מתרגלים מיינדפולנס – מודעות קשובה, אנו מתרגלים גם את כל האיכויות שמתלוות אליה- מודעות לא שיפוטית, מכילה ומקבלת שמוכנה להיות עם כל מה שעולה. לפעמים נהיה בדיאלוג עם עצמנו – "אני לא מצליחה", "זה קשה לי מדי" , "אני גרוע ולא מסוגל להתרכז" או דיאלוג על אחרים שמפריעים כי רועש מדי, כי קר מדי, כי הכרית לא נוחה.. כשאנו שמים לב לקולות הביקורתיים, ניזכר בגישה לתירגול מודעות קשובה: להיות עם כל מה שעולה באופן לא ביקורתי ולא שיפוטי, מתוך סבלנות ומתוך התיידדות ואורח רוח.  ננסה להביא גישה פתוחה וידידותית להתנסות – "ככה זה עכשיו , ובתוך זה הנשימה עדיין שם ממשיכה רגע אחרי רגע"

 

[1] דרך הלב מאת ג'ק קורנפלד- "לקרוא לשדים בשמם"

[2] התוכנית להפחתת לחץ באמצעות מודעות קשובה- חוברת לימוד- ד"ר אסף פדרמן

 

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
Close Panel